winner

אודות DreamMotors

אני אוהב מכוניות אני אוהב עיצוב
– שמחברים בינהם ביחד
המכונית פורשה היא המנצחת

lion-porsche
porsche panamera

פורשה פנמרה

דגמי הפורשה פנמרה מלווים אותנו החל משנת 2009 והחברה הציגה לנו כבר...

פורשה 911

רכב יוקרה מהיר במיוחד שלא מוותר על טאצ' קטן של...
718-cayman-02

718 פורשה

דגמי הפורשה 718 מלווים אותנו כבר משנת 2004 ואין ספק שהם כאן בכדי...
פורשה קאיין

פורשה קאיין

רכבי הסדרה מככבים על כבישי ישראל החל משנת 2019 וההתלהבות מהם פשוט...
porsche-macan

פורשה מקאן

כל חובב רכבי יוקרה כבר מזמן יודע שאין שני לפורשה. מדובר בחברה...
porsche-taycan

פורשה טייקן

רגעי הספורט הטובים ביותר הם השניות לאחר שיא הרצים – כאשר הנשמה...

לא מעט מחובבי פורשה כלל לא יודעים כי לחברה ולדגמיה השונים יש קשר הדוק ובלתי נפרד אל העם היהודי וההיסטוריה שלו. ישנם אנשים שיודעים כי רבים מבכירי החברה בתחילת דרכה היו יהודים, אך האם אי פעם תהיתם מה עבר על החברה בתקופה הקשה של מלחמת העולם השנייה?

בהתחשב בעובדה שהחברה הינה חברה גרמנית בבסיסה, זה רק הגיוני שיעברו עליה לא מעט קשיים. אם אתם מוכנים לגלות את החיבור המיוחד והמעניין שבין החברה לבינינו, אנחנו מזמינים אתכם להמשיך ולקרוא.

תחילת הדרך של החברה

רבים יודעים שהחברה הוקמה על ידי המהנדס הגרמני פרופסור פרדיננד פורשה, אך אולי נפתיע אתכם כשנספר לכם שכבר מתחילת הדרך אחד התפקידים החשובים ביותר בחברה אוישו על ידי יהודי: אדולף רוזנברגר. רוזנברגר הגיע לחברה דווקא מאהבתו למכוניות מירוצים.

Adolf-Rosenberger

עד שנת 1926 הוא היה נהג מכוניות מירוץ של מרצדס והשתתף במירוצים רבים. עם זאת, בעקבות תאונה קשה במירוץ ה״גראנד פרי״ של ברלין שבמסגרתה הוא נפצע באופן קשה ושלושה משתתפים אחרים נהרגו, הוא החליט לנתב את אהבתו למכוניות למקום אחר. הוא החליט להגיע לחברת פורשה ולסייע להם לעצב ולממן את מכוניות המירוץ שלהם, על מנת שגם הן יוכלו להיכנס לשוק התחרותי. 

Adolf-Rosenberger

רוזנברגר היה האחראי על הניהול המסחרי של החברה, והוא הוביל צוות גדול של כמעט עשרים עובדים. רוזנברגר היה שותף מלא של פורשה, ויחד עם אנטון פייך (שהיה החתן של פורשה), הם ניהלו את החברה וניסו להוביל אותה לפופולריות והצלחה כמה שיותר מהר.

Adolf-Rosenberger

לאורך השנתיים הראשונות של החברה, רוזנברגר היה האחראי על גיוס הכספים, אך הוא נתקל בלא מעט קשיים: החברה התנהלה באופן לא יעיל, בזבזה כספיים בחוסר אחריות וכמעט הגיעה לפשיטת רגל. עם זאת, רוזנברגר השתדל לראות את הצד החיובי ולעשות את עבודתו טוב ככל האפשר. 

 

השינוי בעקבות עליית הנאצים

בשנת 1933, בעקבות עלייתו של אדולף היטלר לשלטון, הודיע רוזנברגר לכלל העובדים שלו שהוא מתפטר מתפקידו. עם זאת, החברה לא הפסיקה לעבוד ואפילו החלה ליצור קשרי עבודה עם המשטר החדש.

ממש זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון, החברה קיבלה הצעה מהשליט הסובייטי, ג׳וזף סטלין, לייצר עבורו רכבים ייחודים. על אף ההצעה המפתה, החברה דחתה את ההצעה, לא מתוך נאמנות לגרמניה הנאצית אלא משיקולי נוחות.

עם זאת, בשנת 1934 החברה חתמה על הסכם עבודה עם השלטונות הנאצים שבמסגרתו הם הסכימו לפתח עבורם מכוניות חזקות וזולות תוך עשרה חודשים בלבד, חברה שאנחנו מכירים כיום בשם ״פולקסווגן״. חוזה העבודה הזה הוביל להצלחתה של חברת פורשה, והיא הצליחה לעבור ממצב של כמעט פשיטת רגל להצלחה מסחררת. 

בזמן שפורשה וחתנו הידקו את הקשרים עם השלטון, מצבו של רוזנברגר רק הלך והידרדר. במשך תקופה ארוכה הוא הוזהר על ידי קרובים ויודעי דבר כי הוא נמצא במעקב משטרתי בעקבות המעמד הגבוה שלו בחברה, אך הוא בחר להתעלם מאזהרות אלו.

ביולי 1935 העביר רוזנברגר 10% מהמניות שלו בחברת פורשה לבנו הצעיר של פרדינדד פורשה, פרי. בסופו של דבר, בספטמבר של שנת 1935 הוא נעצר על ידי הגסטפו בעיר מגוריו תוך שהוא מואשם בפעילויות שפוגעות בגזע הארי, כלומר – שהוא יצא עם בחורה שאינה יהודייה. 

באותה שנה נחקקו חוקי הגזע, ובני משפחת פורשה החלו לרכוש את המניות של כל מי שאינו שייך לבני המשפחה, מתוך פחד שהשלטון יחשוב שיש ביניהם קשר מיוחד ויגזול את מה ששייך להם במסגרת חוקי הגזע. על אף תרומתו האדירה לחברה, בני המשפחה רכשו ממנו את המניות שלו במחיר הפסד.

לאחר כמעט חודש של מעצר, רוזנברגר הועבר למחנה ריכוז בעירייה קיסלאו. לאורך הדרך רוזנברג ניסה ליצור קשרים עם פורשה ובכירים אחרים על מנת שיפעלו לשחרורו, אך הם העדיפו בלהכין את מכוניות המירוץ שלה למירוצי רכבים פופולרים ברחבי אירופה.

למרות הכל, לאחר ארבעה ימים בלבד הוא השתחרר מאותו מחנה ריכוז אכזרי. האדם שהחליף את רוזנברגר בתפקידו, הברון פון ויידר – מלברג, הפעיל קשרים חזקים על מנת לשחרר אותו. 

היציאה מגרמניה

לאחר שחרורו, רוזנברגר הבין שאין לו עוד מה לחפש בגרמניה והוא החליט להעתיק את מגוריו לפריז. באופן די מפתיע, הוא המשיך לשמש כמעין סוכן זר של החברה, ועבד על רישומי פטנטים של החברה בצרפת, אנגליה ואפילו בארצות הברית. הביטחון התעסוקתי שלו הופסק ב-1938, לאחר שהוא פוטר במכתב על ידי אותו בכיר שהציל אותו.

מאותו רגע נותק הקשר בין המייסד היהודי של החברה לבין פעילותה השוטפת. רוזנברגר ניסה לקבל פיצויים מהחברה על מנת להמשיך את חייו בביטחון, אך היא התנערה ממנו, ובכך נגמרה השותפות ביניהם.

בשנת 1940 היגר רוזנברגר בן ה-40 לארצות הברית וחי שם חיי משפחה תחת שם בדוי: אלן רוברט. העלבון שספג מחברת פורשה לא עזב אותו, ובשנת 1948, לאחר סיום המלחמה, הוא החליט לתבוע את החברה. בשנת 1950 עורכי הדין של שני הצדדים הגיעו להסדר, ורוזנברגר קיבל חיפושית פולקסווגן חדישה. 

רוזנברג נפטר בשנת 1967 בלוס אנג׳לס שבארה״ב בגיל ששישים ושבע. כמעט עשור לאחר מותו פרסם בנו של פורשה את האוטוביוגרפיה הראשונה שלו, בה הוא ביצע שינוי גרוטסקי ושקרי הגירוש של רוזנברגר, ואף האשים אותו בסחיטה בימים שלאחר המלחמה. הספר שלו לא פחד להשתמש בתיאורים אנטישמיים מחרידים שהציגו אותו ואת האירועים שעברו עליו באור שונה לחלוטין בכפי שהיה במציאות.

עם זאת, באוטוביוגרפיה השנייה שלו הוא משנה את תיאור האירועים, הקטין אותם והקדיש לסיפורו של רוזנברגר רק שתי פסקאות קטנות. 

 

איפה זה פוגש אותנו היום?

ב-2017, פורסם באותה אוניברסיטה מחקר מקיף על מקורות המימון הנאצים של החברה בתקופת המלחמה. המאמר, שנכתב על ידי חוקרים מהמחלקה להיסטוריה, עורר שיח ציבורי רחב בגרמניה וגרם לאנשים לשאול לא מעט שאלות, ובעיקר: מי מממן את המחקר הזה והאם פורשה שילמה לחוקרים על מנת לסלף את האמת?

בשנת 2019 הכריזה קרן Ferry Porsche, הקרן שהוקמה על שם בנו של המייסד, כי היא הולכת לקבל תואר פרופסור בעקבות היסטוריה תאגידית מטעם אוניברסיטת שטוטגרט. יו״ר הקרן באותה תקופה הכיר בבעייתיות של דבריו של פרי פורשה, מה שנחשב להצהרה די מפתיעה ונועזת. 

Adolf-Rosenberger

ביוני של אותה שנה סודר לראשונה סרט תיעודי אודות חייו והרדיפה של אדולף רוזנברגר בטלוויזיה הציבורית הגרמנית. הסרט לא היה מושפע מהאוטוביוגרפיה האנטישמית של פרי פורשה והוא פירט את החשיבות שרוזנברג מילא בתחילת דרכה של החברה והתלאות שהוא עבר עד למותו.

הסרט התעמת עם אחד הפרופסורים שהובילו את אותו מחקר, והציגה כיצד אף אחד מהמסמכים הקשורים לרוזנברג לא נכלל בו. הסרט חשף את המניע האמיתי של בני משפחת פורשה לקנות מרוזנברג את מניותיו במחירי הפסד: לא מתוך דאגה לו, אלא מתוך מניעים ארים ואנטישמים מובהקים.

Adolf-Rosenberger

מוזיאון פורשה

עד היום החברה מתקשה להתנער מהאמירות האנטישמיות שלה על רוזנברגר, אך נראה כי כיום הם מבינים כי מה שמייסדיהם עשו הוא פסול ודורש תיקון היסטורי.